טקסט: מגדל בבל, בראשית י"א פסוקים א-ט
בקטע תנ"כי קצר זה אנחנו רואים כיצד אלוהים מסכל את ניסיונותיה של כל האנושות להתאחד תחת שפה ומטרה אחת, וכיצד הוא מחלק את האנשים לפי שפה.
א וַיְהִי כָל-הָאָרֶץ, שָׂפָה אֶחָת, וּדְבָרִים, אֲחָדִים.
ב וַיְהִי, בְּנָסְעָם מִקֶּדֶם; וַיִּמְצְאוּ בִקְעָה בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר, וַיֵּשְׁבוּ שָׁם.
ג וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל-רֵעֵהוּ, הָבָה נִלְבְּנָה לְבֵנִים, וְנִשְׂרְפָה, לִשְׂרֵפָה; וַתְּהִי לָהֶם הַלְּבֵנָה, לְאָבֶן, וְהַחֵמָר, הָיָה לָהֶם לַחֹמֶר.
ד וַיֹּאמְרוּ הָבָה נִבְנֶה-לָּנוּ עִיר, וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם, וְנַעֲשֶׂה-לָּנוּ, שֵׁם: פֶּן-נָפוּץ, עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ.
ה וַיֵּרֶד יְהוָה, לִרְאֹת אֶת-הָעִיר וְאֶת-הַמִּגְדָּל, אֲשֶׁר בָּנוּ, בְּנֵי הָאָדָם.
ו וַיֹּאמֶר יְהוָה, הֵן עַם אֶחָד וְשָׂפָה אַחַת לְכֻלָּם, וְזֶה, הַחִלָּם לַעֲשׂוֹת; וְעַתָּה לֹא-יִבָּצֵר מֵהֶם, כֹּל אֲשֶׁר יָזְמוּ לַעֲשׂוֹת.
ז הָבָה, נֵרְדָה, וְנָבְלָה שָׁם, שְׂפָתָם–אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמְעוּ, אִישׁ שְׂפַת רֵעֵהוּ.
ח וַיָּפֶץ יְהוָה אֹתָם מִשָּׁם, עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ; וַיַּחְדְּלוּ, לִבְנֹת הָעִיר.
ט עַל-כֵּן קָרָא שְׁמָהּ, בָּבֶל, כִּי-שָׁם בָּלַל יְהוָה, שְׂפַת כָּל-הָאָרֶץ; וּמִשָּׁם הֱפִיצָם יְהוָה, עַל-פְּנֵי כָּל-הָאָרֶץ. {פ}
בראשית י"א פסוקים א-ט
הסבר לטקסט
סיפור תנ"כי קצר זה מספר לנו במעט מאוד משפטים על אירוע מכונן בשחר ההיסטוריה האנושית. הסיפור מתחיל בתיאור של אחדות קיצונית: "ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים". נראה שכל האנושות חלקה שפה אחת; הם יכלו לתקשר בקלות והיו חלק מתרבות משותפת.
זהו מצב אוניברסאלי, בו לא ניתן להבדיל בין איש לרעהו על פי דיבור ושפה. כולם זהים.
נראה שלאנשים אלה היה פחד מהפרדות והתפזרות, כי הם נדדו יחד בעולם, התיישבו במקום אחד ואז החלו בבניית פרויקט ש"יעשה לנו שם", יצור להם מוניטין של אחדות שימנע מהם מלהתפצל לקבוצות קטנות.
יתכן גם שניתן להבין את המניעים שלהם כקריאת תיגר על אלוהים וכוחו, דרך בנית מגדל שראשו בשמיים. היתכן שאחדות ואיחוד הם באמת כה חזקים? בכל מקרה, אלוהים גילה מה התחולל, והחליט לסכל את כוונות בני האדם על ידי בלבולם באמצעות שפה. המילה "בבל" משמעותה "לבלבל", ואכן זה מה שאלוהים עשה.
הוא פיצל אותם לשפות שונות וכתוצאה הם לא היו מסוגלים לתקשר ולתאם את מטרתם המשותפת. הם התפצלו לתת-קבוצות והתפזרו על פני הארץ.
סיפור זה מתפקד כעדשה נהדרת, דרכה ניתן להסתכל ולבחון שאלות הנוגעות לאוניברסאליות מול פרטיקולריזם. האם המצב האוניברסאלי הוא אידיאל שעלינו לשאוף אליו? והאם מצב בו אנחנו נפרדים או נבדלים הוא עונש או תהליך אבולוציוני טבעי של ההיסטוריה האנושית? ניתן לבחון את הגישות שלנו לשאלות אלו דרך הטקסט, שאינו חד משמעי בעניין.
השפה משחקת כאן תפקיד חשוב באבולוציה של האנושות, והיא מציעה לנו דרך מעשית לדון בשאלות אלו. חישבו על שפה במובן הרחב ביותר שלה, כולל תרבות וערכים משותפים המתווכים דרך שפה. וחישבו מה יקרה, לטוב ולרע, אילו כל האנושות תדבר שפה אחת.
האם יש מילים משותפות, ביטויים או ערכים אותם חולקים כולם? ואיזה תפקיד יש לשפות שונות בעולם? האם הן עוזרות לנו או פוגעות בנו?
הצעות חינוכיות
- לימדו את הטקסט לעומק עם התלמידים שלכם. תנו לכל אחד עותק של הטקסט (אתם יכולים להוריד אותו מהקישור לצד העמוד) והתחלקו לזוגות. תנו לכל זוג לקרוא את הטקסט, לאט ובקול רם. זהו הפורמט ללמידה יהודית מסורתית, בחברותא. לאחר הקריאה הראשונה, בקשו מכל זוג לערוך רשימה של השאלות שלהם: מה קורה בטקסט? איך ניתן להסביר את הפעולות של אלוהים? וכו'. אז קראו שוב את הטקסט בתשומת לב ונסו להבין מה קורה בו. תנו לזוגות את השאלות המנחות הבאות:
א. מדוע אתם חושבים שיש חזרתיות ב"שפה אחת" ו"דברים (=דיבור) אחדים"?
ב. איך אתם מבינים את המניעים של האנשים? מה הם מנסים לעשות? האם היותם בעלי "שפה אחת" טוב עבורם?
ג. איך אתם מבינים את הפעולות של אלוהים? מהן הדרכים השונות לפרש את הפעולות שלו?
ד. האם אתם חושבים שאלוהים מעניש את האנשים? מהן הדרכים הנוספות להבין את סוף הסיפור? מה אתם חושבים שקורה שם
טקסט: שפה אחת או רבות?
במובאה זו ישעיהו ליבוביץ' מסביר מדוע הוא חושב שהבדלים בשפה ובתרבות הם מה שאלוהים רצה עבור העולם, ומדוע כשההבדלים מושתקים התוצאה היא טוטליטאריזם.
שפה אחת ודברים אחדים, בתודעתם של תמימים רבים בימינו, מצטיירת בצורה אידיאלית: האנושות כולה גוש אחד, בלי דיפרנציאציה וממילא בלי קונפליקטים, אבל המבין יבין שאין דבר איום יותר מאשר הקונפורמיזם המלאכותי הזה: עיר ומגדל כסמל לריכוז האנושות כולה מסביב לדבר אחד, עד שלא יהיו חילוקי דעות ולא יהיה מאבק על תפיסות עולם שונות ועל ערכים שונים. אין להעלות על הדעת עריצות גדולה מזה, אין להעלות על הדעת עקרות רעיונית וערכית יותר מזה… הקב"ה ברחמיו ובחסדיו על האנושות מנע את הדבר הזה ויצר את אותה אנושות אשר בה לא תיתכן טוטאליטריות של אחידות כוללת, אלא שקיימים בה הבדלים וניגודים, דיפרנציאציה רעיונית וערכית, ושבה מוטל על בני האדם להאבק על ערכיהם, על מגמותיהם ושאיפותיהם השונות זו מזו.
צדקה עשה הקב"ה עימנו, שמנע את הריכוזיות הטוטאליטרית והניח לבני אדם ואף הטיל עליהם, להיאבק על תכנים ועל ערכים, גם אם המאבק הזה קשור בקרבנות כבדים, אבל קרבנות אלה הם משמעותיים.
ישעיהו ליבוביץ'
הסבר לטקסט
בקטע זה, ההוגה האורתודוקסי הידוע ישעיהו ליבוביץ' (1903-1994) מביע דעתו על סיפור מגדל בבל. כפי שאנחנו זוכרים, הסיפור מתחיל במילים "ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים" (בראשית י"א א') ומסתיים בהפרדה של בני האדם לקבוצות שונות בידי אלוהים על ידי פיצול האנושות לקבוצות שונות של שפה ובכך מניעת תקשורת פשוטה ביניהן. אחת הסיבות לכך שזהו סיפור מעניין היא שהוא מתפקד כנייר לקמוס לגישות של אנשים שונים לשאלה של אוניברסאליות מול פרטיקולריזם.
אנשים בעלי גישה אוטופית ואוניברסאלית (חישבו על Imagine של ג'ון לנון) יהיו בעלי נטייה לראות את הפיצול לקבוצות נפרדות שלא יכולות לתקשר או לשתף פעולה בקלות כירידה מהמצב האוניברסאלי הטוב, ירידה שהיא בעלת השלכות שליליות לעולם. אנשים בעלי גישה פרטיקולארית ולאומנית יראו בכך מהלך טבעי ובריא של העניינים.
עמדתו של ליבוביץ' ניצבת איתן במחנה האנטי אוניברסאלי. הוא רואה ברעיון של שפה אחת ותרבות אחת לכולם ככזה הסולל את הדרך לעולם חסר צבע, כזה שימנע שונות ואינדיבידואליות, ושישלט לבסוף, באופן בלתי נמנע, על ידי ממשלה טוטליטארית שתעשה כל שביכולתה כדי למנוע בכוח שוני בין אנשים. ליבוביץ' רואה את השוני כחיוני בחברה האנושית, אפילו אם הוא יוצר מתחים וקשיים.
עם זאת, האלטרנטיבה של דיקטטורה טוטליטארית בסגנון הקומוניזם הסטליניסטי הוא גרוע בהרבה. לפי ליבוביץ', מודל כזה חייב בהכרח ליצור משטר עריץ שימחץ כל התנגדות. חלוקה לעמים שונים היא המונעת את עלייתה של דיקטטורה אחת. מנקודת מבטו, כהוגה דעות דתי, אלוהים ביצע אקט של רחמים כלפי בני האדם בכך שנתן להם שפות שונות… תרבויות שונות, השקפות, דעות, אורחות חיים וצורות ממשל.
לפי ליבוביץ', העולם בו רוצה אלוהים הוא בהחלט עולם של שיתוף פעולה והסכמה, אך לא כזה בו מדכאים עמים שונים הנאלצים להדחיק את השונות התרבותית הבריאה שלהם. אפילו בבוא המשיח בעתיד, ליבוביץ' ללא ספק יעמוד לצד הנביא ישעיהו כשהוא מתאר את העתיד של ימי המשיח : "וְשָׁפַט בֵּין הַגּוֹיִם, וְהוֹכִיחַ לְעַמִּים רַבִּים; וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים, וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת–לֹא-יִשָּׂא גוֹי אֶל-גּוֹי חֶרֶב, וְלֹא-יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה" (ישעיהו פרק ב פסוק ד).
כמו ישעיהו, ליבוביץ' לא רואה בביטול המסגרת של אומות מטרה סופית רצויה לאנושות – אפילו בימות המשיח. האומות תמשכנה להתקיים אך הטבע המשיחי יבוא לידי ביטוי בכל אחד ההולך בדרכו שלו לקבלת אלוהים ואורחות החיים שאלוהים מעוניין לראות בכל האנושות. בספר ישעיהו אנחנו שומעים תקווה ש"וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו" (פסוק 3)- שימו לב ל"אורחותיו", ברבים.
מנקודת מבט זו, מתבהרת תמונת העולם הרצויה של ליבוביץ'- עולם המאוכלס על ידי עמים, תרבויות וחברות שונים, החוגגים את שונותם אך גם מאוחדים בכוונות שוחרות השלום שלהם. שונות לא חייבת להוביל למתח, על אף שבדרך כלל זה המצב המתקבל.
גרסאות חילוניות של עולם כזה הופיעו רבות בהקשר יהודיים וכלליים במאה השנים האחרונות. החזון של הבונד, של עולם סוציאליסטי בו לכל אומה יהיו השפה והביטוי התרבותי שלה הוא אחד החזונות היהודים המפורסמים. חזונו של וודרו וילסון שלאחר מלחמת העולם הראשונה שיוביל לעולם חופשי מאומות אוטונומיות, הפועלות תחת חבר הלאומים, הוא אחד המפורסמים שבחזונות הלא-יהודיים.
חזור לראש הדף
הצעות חינוכיות
הנה שתי הצעות לשימוש בקטע זה:
- הביאו את המילים לשיר "Imagine" ודונו בשאלה – באיזו מידה חושבים התלמידים שהרעיון של ג'ון לנון הוא אידיאל איתו הם מזדהים. הביאו את הקטע מתוך ספר ישעיהו ושאלו מה ההבדל בינו לבין Imagine ובאיזו מידה הם מזדהים עם הקטע. מי בקבוצה מעדיף את העולם של Imagine ומי מעדיף את העולם של ישעיהו? כעת, הביאו את הקטע של ליבוביץ' ונסו להבין לאיזו מהגישות הקודמות הוא קרוב יותר? דונו בהשקפתו. מדוע הוא כל כך נגד הרעיון של Imagine? האם הקבוצה יכולה להביא דוגמאות מההיסטוריה שיתמכו או יסתרו את נקודת המבט שלו? מהן ההשלכות של Imagine והקטע של ליבוביץ' עבור היהודים? איך הקבוצה מתייחסת לנושא זה?
- יש סיכוי סביר שרבים יראו יותר יתרונות במצב ההתחלתי של הסיפור. דונו בשאלה מדוע יש צורך בסיפור בהרס שאלוהים יוצר ביחידה, וביצירת דיסהרמוניה ושוני (במיוחד אם הם ראו יותר יתרונות בשלב הראשון של הסיפור מאשר בשלב השני)? כעת הביאו את הקטע של ליבוביץ' ונסו להבין את השקפתו. לסיכום בקשו מכל קבוצה ליצור תמונת מצב של המצב האידיאלי בעניין האחדות או חוסר האחדות של האנושות ולהסביר את עמדת הקבוצה שלהם.
טקסט: הערך היהודי של תיקון עולם
בטקסט זה, מדבר הרב אריק יופה, מנהיג יהודי רפורמי, על הדרך בה הערך האוניברסאלי של תיקון עולם טבוע עמוק בערכים היהודיים הפרטיקולריים.
היהודים לא שומרים על חוקי התורה בכדי לשרוד; הם שורדים בכדי לשמור על חוקי התורה. ו…המשמעות של שמירה על חוקי התורה היא הרבה מעבר לדאגה לנשמתנו אנו.
שמירה על חוקי התורה כוללת הגשמה של מטרה נעלה יותר. הכוונה היא להפנים את המילים של רבי חיים מבריסק, בעל הגמרא הגדול ביותר של סוף המאה ה-19, שהגדיר באופן הבא את עבודתו של הרב: "לחבוש את פצעיהם של הנטושים והבודדים, להגן על כבוד העניים, ולהציל את המדוכאים מידי המדכאים ".
בקצרה, בטקסטים הדתיים שלנו נדרש צדק חברתי והוא בלתי נפרד מהשליחות הדתית שלנו. אין מוסריות שמתרעמת באופן סלקטיבי- כזו שמסתכלת פנימה אך לא החוצה. ויהדות ללא מוסר, אישי וחברתי, היא סתירה בהגדרה.
אני מצאתי שעם כל הגמול שהיא נותנת, העבודה של "תיקון עולם" היא עבודה היוצרת בדידות ורפיון ידיים, ורק על ידי ספיגה של אורם של נרות השבת לימוד ועבודת קודש ביחד עם קהילה יהודית חזקה ודינמית , אני יכול לחסן את עצמי בפני הציניות והניכור המקיפים אותי.
- רבי אריק יופה, "יהדות היא תמיד תיקון עולם- ויותר", 2011
הסבר לטקסט
הרב אריק יופה הוא אחד המנהיגים המרכזיים של היהדות הרפורמית, והוביל את המרכז של איחוד היהדות הרפורמית מ-1996 עד 2012. זוהי מובאה מתוך מאמר שיופה כתב ב-2011, בו הוא הדגיש את הרעיון של תיקון עולם – אשר בהקשר זה יכול להיות מבוטא כצדק חברתי, או באופן יותר מדויק – פעולה חברתית בכדי להביא צדק לכל העולם, היהודי והלא יהודי, כמושג מפתח ביהדות.
במאמר הוא טוען נגד הדעה שנשמעת רבות בחוגים אורתודוקסים מסוימים שפעולה חברתית כלפי לא-יהודים היא חיצונית למסורת היהודית ושהוכנסה תחת אצטלה יהודית על ידי יהודים שמקבלים את המסגרת לערכיהם המרכזיים מחוץ למסורת היהודית.
לפי יופה, המשימה של היהדות היא לדאוג לפצעיו של העולם בכל מקום בו הם נמצאים- שליחות אוניברסאלית המוטלת על כתפיהם של היהודים בעולם המודרני, עולם בו יש להם את המשאבים והגישה לעזור ולהגיע לאלה הזקוקים לעזרה בכל מקום בו הם נמצאים. עבור יופה, זוהי המשמעות של תיקון עולם.
בכך הוא חוזר בצורה נחרצת על הקו המנחה שקיים ביהדות הרפורמית מאז שהוקמה במאה ה-19. עם זאת, הוא טוען שלמרות השליחות האוניברסאלית של היהדות כפי שהוא מבין אותה, זוהי שליחות שנוצרה על ידי המסורת והתרבות היהודית ושיכולה להתגשם באופן הטוב ביותר על ידי יהודים הפועלים מתוך הקהילה היהודית, הפועלים כיהודים באופן מודע ומקבלים את תמיכת הקהילה שלהם, שעוזרת להם להלחם למען הגשמת השליחות.
היהודי יכול לקבל כוח על ידי המסורת ואורח החיים היהודיים ("אורם של נרות השבת") ועל ידי הדינמיות והתמיכה של הקהילה היהודית, שיכולה לעזור ליחיד להימנע מליפול לתוך הציניות והניכור שהם לרוב מנת חלקם של האידיאליסטים המנסים לעשות משהו בכדי ליצור עולם טוב יותר, בעודם מוקפים באדישות ואנוכיות.
יופה אינו בשום אופן הוגה הדעות היהודי מודרני היחיד ההולך בדרך זו. רבי ייץ גרינברג, אחת הדמויות החשובות ביותר בעולם האורתודוקסי מודרני באמריקה, אמר שכפי ש"משפחה" ו"חינוך" הם ערכים המקובלים כמרכזיים במסורת היהודית, ומזוהים כמרכזיים על ידי יהודים ולא יהודים כאחד, "כך גם שירות אישי (לחברה) צריך להיות ידוע כביטוי חיוני של יהדות".
הרב הראשי הבריטי יונתן זקס (רב אורתודוקסי) העיר הערה הקשורה לנושא – "אנחנו כאן בכדי ליצור שינוי ולאחות את שברי העולם, כל יום ביומו, בכל פעולה, ולאורך כל הזמן שיידרש על מנת להפוך מקום זה למקום של צדק וחמלה היכן שהבודד אינו לבד והעני מקבל עזרה; היכן שמקשיבים לבכיו של הפגוע, ושומעים את אלה שנעשה להם עוול. 'צרכיו הפיזיים של האחר הם המחויבות הרוחנית שלי', אמר פעם מיסטיקן יהודי".
כל המנהיגים הרבניים המודרניים האלו אומרים בשורה התחתונה את אותו דבר: היהדות אינה קיימת רק בכדי שיהודים יוכלו לעזור ליהודים. לפחות בחלקה, היהדות היא כדי שיהודים יפעלו כיהודים, מתוך המסורת היהודית, לפתרון בעיות וצרכי העולם, כעולם. העם היהודי הוא עם פרטיקולרי עם זהות, תרבות ומסורת משל עצמו, אך חלק ממסורת זו באה לפעול בעולם הגדול לפי סדר יום אוניברסאלי.
חזור לראש הדף
הצעות חינוכיות
הנה שתי הצעות חינוכיות לשימוש בקטע:
- חלקו את הכיתה לקבוצות קטנות ושאלו אותם מהם הערכים המרכזיים של היהדות כפי שהם מבינים אותם? ערכו רשימה של כל ההצעות. האם צדק חברתי או פעולה חברתית או תיקון עולם מופיעים ברשימה שלהם? האם הם אמורים להופיע? מדוע? מדוע לא? הסבירו שפעולה חברתית וצדק חברתי בהחלט צריכים להופיע, כשהשאלה היא "צדק חברתי עבור מי?". למי צריכים היהודים לעזור? הביאו את הקטע של רבי יופה. מה הוא יגיד? מה הם היתרונות של עמדת ה"לעזור לעולם"? מהם החסרונות?
- עד כמה עזרה לזולת היא ערך חשוב ביהדות? הביאו כמה מתוך שבעת הציטוטים התנ"כיים והרבניים הבאים, כדי להראות שזהו ערך מרכזי מאוד.
וּבְקֻצְרְכֶם אֶת-קְצִיר אַרְצְכֶם, לֹא תְכַלֶּה פְּאַת שָׂדְךָ לִקְצֹר; וְלֶקֶט קְצִירְךָ, לֹא תְלַקֵּט. וְכַרְמְךָ לֹא תְעוֹלֵל, וּפֶרֶט כַּרְמְךָ לֹא תְלַקֵּט. לֹא-תַעֲשֹׁק אֶת-רֵעֲךָ, וְלֹא תִגְזֹל; לֹא-תָלִין פְּעֻלַּת שָׂכִיר, אִתְּךָ–עַד-בֹּקֶר. לֹא-תְקַלֵּל חֵרֵשׁ–וְלִפְנֵי עִוֵּר, לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל; וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹהֶיךָ, אֲנִי יְהוָה.
ויקרא פרק י"ט פסוקים ט,י,י"ג,י"ד.
עֹשֶׂה מִשְׁפַּט יָתוֹם, וְאַלְמָנָה; וְאֹהֵב גֵּר, לָתֶת לוֹ לֶחֶם וְשִׂמְלָה. וַאֲהַבְתֶּם, אֶת-הַגֵּר: כִּי-גֵרִים הֱיִיתֶם, בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם.
דברים פרק י, פסוקים י"ח-י"ט
וְגֵר, לֹא תִלְחָץ; וְאַתֶּם, יְדַעְתֶּם אֶת-נֶפֶשׁ הַגֵּר–כִּי-גֵרִים הֱיִיתֶם, בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם.
שמות פרק כ"ג פסוק ט
הוא (הלל) היה אומר, אם אין אני לי, מי לי; וכשאני לעצמי, מה אני; ואם לא עכשיו, אימתיי.
המשנה, פרקי אבות א י"ד
ואמר רב אסי שקולה צדקה כנגד כל המצות
תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא ט א
בא עני ושאל די מחסורו, ואין יד הנותן משגת–נותן לו כפי השגת ידו. וכמה: עד חמיש נכסיו, מצוה מן המובחר; ואחד מעשרה בנכסיו, בינוני; פחות מכאן, עין רעה. ולעולם אל ימנע אדם עצמו משלישית השקל בשנה; וכל הנותן פחות מזה, לא קיים מצוה. ואפילו עני המתפרנס מן הצדקה, חייב ליתן צדקה לאחר.
הרמב"ם, משנה תורה, הלכות מתנות לעניים פרק ז ה
"אנחנו כאן בכדי ליצור שינוי ולאחות את שברי העולם, כל יום ביומו, בכל פעולה ולאורך כל הזמן שיידרש על מנת להפוך מקום זה למקום של צדק וחמלה היכן שהבודד אינו לבד והעני מקבל עזרה; היכן שמקשיבים לבכיו של הפגוע, ושומעים את אלה שנעשה להם עוול. 'צרכיו הפיזיים של האחר הם המחויבות הרוחנית שלי', אמר פעם מיסטיקן יהודי".
רבי ג'ונתן זקס- לרפא עולם שבור: כללי המוסר של האחריות
הסבירו שאלו הם ציטוטים מייצגים של היהדות, שמאז ומעולם שמה דגש רב על הנושא של עזרה לחלש ומשולל הזכויות. איך מרגישה הקבוצה לגבי השתייכות לתרבות או עם ששם כזה דגש על צדק חברתי?
דונו בשאלה האם בעולם היום, כשפעולה חברתית של עזרה לחלשים היא עניין המקובל כערך חיובי באופן כמעט אוניברסאלי, יש עוד טעם בלעשות את הדברים הללו כיהודים? אם כן מדוע? אם לא, מדוע לא? כעת הביאו את הקטע של רבי יופה. איך הוא היה עונה על השאלה? אילו סיבות הוא היה מביא? איך מגיבה הקבוצה לרעיון?