רקע היסטורי

לידתה של אומה

במונחים היסטוריים, היחסים בין העם ואדמתו, כאשר תולדותיו כאומה התחילו לפני אלפי שנים, הנם הליבה של הנרטיב והאתוס היהודי. ארץ ישראל, לפי המסורת התנ"כית, ניתנה לעם היהודי, עם הוראה לחיות ולקיים בה את רצון האל.^[1]

רק בארץ ישראל ניתן לקיים במלואן הלכות רבות, במקום בו היהודים בנו את מקדשיהם, המרכז של הפולחן והחיים הרוחניים היהודים לאורך דורות. אפילו לאחר חורבן בית המקדש השני, בשנת 70 לספירה, כאשר הציוויליזציה היהודית הייתה צריכה להתאים את עצמה ולהתפתח למציאות של גולה ארוכת טווח, היהודים מעולם לא פסקו לערוג לציון, בזכרם את ארץ ישראל בתפילות היומיות ובשאר המנהגים.

מנהגים דוגמת השארת חלק מהבית לא מושלם או שבירת כוס בחתונה, שימשו כביטויים מוחשיים של גלות. למרות שרק מספר מועט של יהודים יכול היה לקיים את החלום של לחזור ולחיות בארץ ישראל, היא נותרה במודעות הקולקטיבית.

חזון הריבונות 

לאחר כמעט אלפיים שנות גלות, החל מהמאה ה-19 וכתוצאה ממגוון כוחות חברתיים ופוליטיים, כולל לאומיות מודרנית באירופה, העם היהודי הקים את התנועה הציונית אשר קראה להקמת בית לאומי יהודי בארץ ישראל.

לאחר פיתוח חזון המדינה היהודית, העם היהודי עבר למימוש החזון דרך שליחת אנשים ותמיכה בהקמת ישות בתר-מדינתית – הישוב היהודי בארץ ישראל. תוך כדי בניית היישוב, העם היהודי השתדל בכל העולם למען הכרה במדינה העתידית וגייס כספים בכדי לסייע לה לגדול.

במשך 65 שנות עצמאותה של מדינת ישראל, העם היהודי המשיך בקשר הפעיל עם מדינת ישראל, תוך תמיכה ועידוד של היוזמה היהודית הלאומית. בעשורים הראשונים, עיקר המאמץ התמקד בבניית התשתית לקליטת גלים עצומים של עולים מצפון אפריקה, מארצות ערב ושארית הפליטה מאירופה.^[2]

מאוחר יותר, סדרי העדיפות השתנו לשיפור איכות החיים במדינה הצעירה, לחיזוק התשתית האקדמית, המחקרית והתרבותית, ולפיתוח לובי יעיל למען ישראל (דוגמת AIPAC) ברחבי העולם. בשנים אלו התקיימה גם שותפות בהתמודדות עם האתגר של קליטת כמויות אדירות של עולים מברית המועצות לשעבר ואתיופיה.

שלושים השנים האחרונות מאופיינות במעורבות פעילה בקרב יהדות העולם לחזק את הקשר בין ישראל ויהודי התפוצות באמצעות תכניות דוגמת תגלית, שותפות 2000 וכו', וכן קידום ערכים שונים, דוגמת פלורליזם והתחדשות יהודית בישראל.
חזור לראש הדף

אתגריים עכשוויים

השינויים באופי המעורבות של יהדות העולם בישראל שיקפו בעבר את הצרכים המשתנים של מדינת ישראל. עם זאת תיתכן גם האפשרות של שינוי בעצם הפרדיגמה של ישראל כחזון וכמיזם של העם היהודי. עם התייצבות יכולתה של מדינת ישראל לנהל את ענייניה, יש לבחון מחדש את התפקיד והמקום של יהדות העולם בהשפעה על ישראל והקשר שבין היהודים והמדינה.

ניתן לחשוב על הנושא דרך הפריזמה ההשוואתית. רוב התפוצות, דוגמת האירית, האיטלקית, הסינית, הקוריאנית, הצ'יליאנית והיפנית חולקות רמות משתנות של עוצמת קשר עם "מדינת האם", הבאות לידי ביטוי במנהגים תרבותיים, עליות לרגל ותחושה כללית של הזדהות וסולידריות.^[3]

מה שהפך את הפזורה היהודית למיוחדת הנה העובדה כי בניגוד לפזורות אחרות שנוצרו בתהליך הגירה מהמולדת, הפזורה היהודית היא שהקימה את המדינה. בשנים שקדמו להקמת המדינה ובשנים הראשונות של עצמאות ישראל היה ברור כי העם היהודי יזם והיה הבעלים של מיזם הקמת המדינה.

רגשות ותחושות אלו של פעולה למען ובשם הקולקטיב היהודי כולו הייתה לא רק חשובה עבור הישראלים, אלא איחדה את העם היהודי סביב חזון ומטרה משותפים.

למרות זאת, עם חלוף הזמן ובהתבססות הנורמאליות, ישראל נתפסת יותר ויותר כמדינה של ישראלים, הן על ידי אזרחיה, והן, עקב סיבות שונות, על ידי יהדות העולם. תהליך זה של הפיכת ישראל למדינת הישראלים במקום מדינת היהודים מעלה את השאלה בנוגע למקום ולתפקיד של יהדות העולם בעיצוב אופי המדינה ומהווה איום על אחד המאפיינים הייחודיים של ישראל – היותה מדינת העם היהודי.

תהליך זה מאיים גם לשנות את מהות העמיות היהודית בה המדינה הנה מרכיב מרכזי. אם נשתמש בדוגמה קודמת, אם יהודים יתחברו לישראל באותו אופן בו אירים-אמריקאים מתחברים לאירלנד, אזי הן ישראל והן העמיות היהודית ייראו מאוד שונה.
חזור לראש הדף

מיקוד מחדש על ישראל כחזון ומיזם של העם היהודי

אנו מאמינים כי מנקודת מבט של עמיות, הגיע הזמן להסיר את המקף מיחסי ישראל-תפוצות. ישראל צריכה להיראות על ידי כל היהודים כמדינת העם היהודי. חלק מחברי העם גרים בישראל ולוקחים חלק פעיל יותר בבנייה ועיצוב המדינה. למרות זאת, הם חולקים מחויבות משותפת עם יהדות העולם לישות הריבונית של העם היהודי. ללא פרשנות מחודשת של התפיסה כי ישראל הינה החזון והמיזם של הקולקטיב כולו, העם היהודי עלול לפתח פער משמעותי בין יהדות העולם וישראל בנוסף להיחלשות מתמשכת של עמיות יהודית.

דבר זה דורש דיאלוג בין שווים, דיאלוג של ישראלים עם יהודים בעולם, תוך כדי הכרה בתרומות הייחודיות שכל קבוצה מביאה עמה לשולחן בנוסף לצרכים הייחודיים של כל אחת מהקבוצות. יהדות העולם צריכה לקחת על עצמה מחדש את האחריות להיות שותפה פעילה בניסוי הריבונות היהודית (כלומר, לא רק לתמוך בצורה פאסיבית או אדישה).

ישראלים צריכים לקבל את יהודי העולם כשותפי אמת במיזם היהודי (כלומר, לא רק כתומכים פאסיביים). יחד הם יצרו חזון חדש המלווה בביטויים מוחשיים למהות השותפות.
חזור לראש הדף

[1] ראה לדוגמא בראשית פרק י"ב 7, פרק י"ג ט"ו, פרק ט"ו 18, פרק י"ז 8

[2] להיכרות עם ההיסטוריה של מדינת ישראל ראה: http://www.mfa.gov.il/…Israel.htm ו- http://www.jewishvirtuallibrary.org/…Indep.html

[3] ראה diasporamatters.com למקורות מעניינים אודות קהילות פזורה גלובליות והתפתחויות עכשוויות בתחום. ראה גם את ספרו של בנדיקט אנדרסון, "קהילות מדומיינות", אשר משמש כבסיס התיאורטי בתחום.