אין משפט מתוך הטקסטים היהודיים שתופס את הרוח של עמיות יהודית יותר מהציטוט בתלמוד בבלי: כל ישראל ערבים זה לזה. מבחינות רבות הציווי הבסיסי היהודי הזה מבטא את המהות היהודית הקיבוצית המתבססת על תחושה עמוקה של אחריות הדדית וסולידריות.
יהודים פירשו את ערך הליבה הזה לאורך הדורות הן באופן פנימי, במובנים של נורמות חברתיות שאפיינו קהילות יהודיות מקומיות, והן בתמיכה ביהודים מקהילות אחרות.
כל ישראל ערבים זה לזה נותן ביטוי יישומי למהות הקולקטיב היהודי תוך יצירת מערכת מחויבויות ונורמות התנהגות של יהודים זה כלפי זה. מושג זה הנו חשוב כיום בדיוק כמו בעבר, למרות שהוא מאותגר על ידי הדחף להעדיף ערכים אוניברסאליים על פני ערכים פרטיקולאריים. מאתגרת אותו גם החלשות הקשרים בין קהילות יהודיות.
להרחבה בנושא המתח בין האוניברסאלי לפרטיקולארי, ראה כאן
בחלק זה נפרש ציווי עוצמתי זה, נסביר מדוע חשוב להבין את העבר היהודי והעתיד, נעלה מספר תובנות מהותיות הקשורות לכך ונציע מספר הצעות לכיצד מטפחים אחריות קולקטיבית.